הרקע שלי

בשנת 1996 סיימתי לימודי אמנות פלסטית במדרשת בית ברל , אני אמנית פעילה המציגה בתערוכות ובעלת תעודת הוראה ללימודי אמנות.

​

כיצד הגעתי לטכניקה:

לאורך כל חיי הרגשתי שהיציבה שלי ואופן ההתנהלות הגופנית שלי "טעונים שיפור". בתור נערה  חשתי שאין לי מרכז ושגופי נזרק לכל הכיוונים. לטכניקה הגעתי לאחר שיחה אקראית מסקרנת, בה שמעתי על הטכניקה לא רק מהפן הגופני אלא גם בהקשר התודעתי- מנטלי, והבנתי שזו שיטה הרואה את האדם כמכלול. בעקבות לימוד הטכניקה היציבה שלי והאחזקה הגופנית שלי השתפרו מאוד, אני חשה שלא הגוף שולט בי אלא שיש שיתוף פעולה ביני ובינו, ותקשורת עדינה ועמוקה שמאפשרת לשפר את הקואורדינציה ואת האיזון, ולחוות צמיחה וקלות במקום סרבול, כהות וכובד.  אני מתרגלת יוגה מזה שנים רבות ומרגישה כיצד המודעות שפיתחתי באלכסנדר משפיעה לטובה על שיווי המשקל שלי וביצוע תנוחות היוגה.

​

תחום נוסף שהטכניקה היטיבה עמי, הוא התחום היצירתי. סיפורו של אלכסנדר, שאיבד את קולו תוך כדי עמידה על במת התיאטרון, מבהיר, שהדחף להשביע את רצון הקהל השפיע עליו באופן כזה, שיצר לחץ גובר והולך על גופו,

עד כדי איבוד הקול.

גם אני, כאמנית פלסטית, המציגה את יצירותיה בגלריות שונות, בפני קהל המבקרים, נלחצת מתגובותיהם, איבוד הקול שלי יכול לבוא לידי ביטוי באופן מטאפורי בבלוק יצירתי. לאיכות הגופנית המתפתחת, והחיבור לעמוד השדרה ושיפור שיווי המשקל הגופני, יש גם הדהוד מנטלי – חיבור פנימה ואיזון, נוכחות בתהליך והפחתת הלחץ מפני המבט החיצוני. עבורי זה השפיע לטובה על תהליכי היצירה והרחיב את היכולת להוציא מהכוח אל הפועל.